נישואין שניים – משימה מאתגרת אך אפשרית
עפר החליט שהוא "הולך על זה", מוכן להיכנס למחויבות של קשר בפעם נוספת.
שני ילדיו אמנם מתגוררים עם אשתו לשעבר, אך הם חלק פעיל ומשמעותי בחייו והם מסתדרים נפלא עם נעמי ובתה.
כאשר עפר שיתף את נעמי במחשבותיו, לא הייתה מאושרת ממנה. היא ויורם ביחסים עכורים והתגרשו גירושין כואבים.
הנישואין שלהם עלו על שרטון מיד לאחר שטל נולדה. יורם עבד שעות ארוכות ולא נטל חלק בגידול הילדה. ממנה ציפה שתהיה סופרוומן.
בסופו של דבר, שש שנים לאחר מכן, הם התגרשו.
עפר הוא טיפוס אחר. אבהי, רגיש, מבין, בוגר. משהו אחר.
גם עפר חש שנעמי היא האישה שלה ציפה כל חייו. היא עצמאית, מצחיקה, אימא נפלאה וחברה מעניינת וחמה.
"מדוע זה", שלוש שנים לאחר שנישאו, הם שואלים את עצמם :" היו צריכים את כל הבלגאן הזה?
איך זה ששוב הנישואין מאכזבים? שוב כל אחד ואחד מהם מלא טענות, פגוע, בודד? לאן פרחה האהבה, ההבנה, החברות? לאן נעלם הסקס הטוב?"
נעמי בקשה מעפר לנסות טיפול זוגי לפני שהם מפרקים את החבילה.
כאשר הגיעו לטיפול הם הציגו את עצמם כאילו הם בבית משפט. כל אחד מהם ספר את סיפורו "האובייקטיבי" ובקש אישור לכך שהוא צודק.
אמר ווצלביק בספרו: שינוי : "אין לנו יכולת לדעת מהי המציאות כי ברגע שאנו מסתכלים על המציאות היא נקלטת דרך העיניים שלנו, כלומר היא לעולם סובייקטיבית. כלומר גם אם קימת מציאות אובייקטיבית לעולם לא נראה אותה כי אין לנו את האמצעים לכך".
טיפול אינו בית משפט, בטיפול אנו מתבוננים, מנסים להבין, לומדים אחד את השני ואת מערכת התקשורת המשותפת, אשר יצרנו בשניים.
נישואין הוא אחד הקשרים המעניינים והמורכבים ביותר שיש.
לא כל שכן נישואין שניים.
כל אחד ואחד מביא אתו לנישואין אלו את כישלונו מנישואין הקודמים. את אכזבתו, את פגיעותו, את תקוותיו שהתנפצו ואת הפנטזיה הבלתי נמנעת, ש"הפעם זה יהיה אחרת. ש-הפעם הוא לא יחזור על אותן השגיאות".
ובכל זאת, נישואין שניים אינם מחזיקים מעמד יותר מנישואין ראשונים. להיפך, על פי הסטטיסטיקות, יש הרבה יותר גירושין מנישואין שניים מאשר מנישואין ראשונים.
בתהליך הטיפול הבינו עפר ונעמי את המשא הכבד אשר הם שמו על כתפי הנישואין שלהם.
משא בלתי אפשרי.
הם למדו להכיר את חליפת ההישרדות האישית ומה כל אחד ואחד עושה על מנת להימנע מכאב.
איך בדרך זו, הם אינם מתקשרים, אינם נגישים, אינם מכילים.
איך בדרך זו הם נפגעים ופוגעים.
בתהליך אשר עשו יחד הם למדו להכיר כל אחד את עולמו ואת עולם בן זוגו.
סוגית הילדים עלתה בכאב רב. הם הבינו, שאי אפשר לתקן את הבית הראשון שהתקלקל. אפשר לבנות בית אחר, המושתת על הבנה עמוקה של צרכים מורכבים, אשר חלקם אינם ניתנים לפתרון.
היא לעולם לא תהיה אימא לילדיו והוא לעולם לא יהיה אבא לילדיה.
הבית האחר הוא בית אשר יש לתת בו הרבה מקום לשונות, למרחב אישי, לעומס רגשי ולעתים קרובות למחויבויות כלכליות לא פשוטות.
בנישואין שניים יש ליצור תרבות אחרת, קודים משפחתיים חדשים, מערכת יחסים המושתת על תקשורת המבוססת על הערכה חיובית מחזקת.
חשוב להקדיש זמן רב והרבה סבלנות לבניית תקשורת שכזו. משימה זו היא המשימה הראשונית אשר אין ערוך לחשיבותה. תקשורת ברורה ויעילה היא היוצרת את המרחב לקיום המשפחה . במרחב זה , רק כאשר הוא מתקיים ומתוחזק כל הזמן, יכולים ההורים ליצור לעצמם את הקן הפרטי שלהם. קן אשר מטרתו לשמר את הקשר הזוגי והאינטימיות, על מנת שלא יכחדו תחת עומס רגשי ולחצים של שתי המשפחות שהצטרפו ליחידה אחת. זו משימה מאתגרת ולא קלה. אך בהחלט אפשרית.
איה שמידט, M.A מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת.
בעלת רקע רחב בייעוץ ובטיפול ליחידים, זוגות ומשפחות ולחברות משפחתיות.
